שאלה: שלום! אני מורה לכיתה ותלמידים רבים. זה די טבעי כאדם שיש לי תלמידים שאני מאוד מחבבם באופן אישי. כתוצאה מכך אני משקיע בתלמידים אלו באופן
בקהילה פרצה מהומה רבתי, הגבאי הידוע באמירותיו משוחררות הרסן פגע במזכיר בית הדין ואמר כי הוא משוגע. הלה אץ אל הרב מרא דאתרא וביקש שייעשה עמו צדק וימצו את הדין עם הפוגע.
אף תיקון אינו ניכר ואף קרע אינו מותיר אחריו עקבות, כל זאת נכון עד לרגע ההכנסה להתנור, או אז הרכות של לפני דקותיים הופכת לנוקשות
מאבק איתנים על מיקומה של נקודה, נראה כי כל הקדמה אחרת אינה תופסת כלל, שאין כאן כל מקום להסברים מפולפלים. למעשה כל אחד מהצדדים נאחז
כוחה של מילה רב ביותר וכל עוד משתמשים בה בתבונה הרי שאין קץ לעשייה החיובית המגיעה בעקבותיה ולעיתים נוטים אנו כבר לשכוח מהמילים הטובות אותן אמרנו שלא בשימת לב מספקת, אולם מקבל המחמאה לעולם לא ישכח זאת.
יש בני אדם שאינם קשובים להלך הרוח הרווח סביבם ובמקום זאת הם מעדיפים להתכנס אל תוך דל"ת אמותיהם ללא כל ניסיון אמיתי לברר את מהלכי האירועים הסובבים אותם כך שמבחירה הם מעדיפים לחיות בבועה עצמאית המתבדלת מכל הקורה ביקום..
יום ט"ו באב הוא יום מיוחד. אחת מהסיבות קשורה לעניין הזוגיות ולכבוד היום המיוחד הזה, כמה עקרונות בסיסים לזוגיות פורחת, מתפתחת ואיכותית…
לעיתים דווקא במקום שבו אנו נדמים בענינו כחלשים, שם נמצאת העוצמה שלנו. ולהפך, ש פעמים בהם בדיוק היכן שאנו חושבים כי שם כוחנו, שם בדיוק מוכחת חולשתנו… אז מהי הדרך לעוצמה פנימית אמיתית? ומה הקשר לביקורת? מאמר שילמד אותנו על דרכם של מלכים.
ההתמודדויות בחיי היום יום גורמים לנו לעיתים להיהפך לשבלוניים ולעשייה חוזרת בלתי נשלטת. עלינו לצאת מן התיבה
ישנם מנהגי נימוס שחוקים ונבובים התורמים בעצם אמירתם לתחושת, עוף לי מהעיניים וכמה שיותר מהר, יותר טוב…
