"במשך השנים שחלפו מאז שהפסקת פעילות זו, כאשר העסקת את מוחך בכמה מחשבות נשגבות מאוד אודות הבאת שלום ושמחה לעולם כולו, אני מסופק האם אתה יכול להצביע על אדם אחד ויחיד אשר לעת עתה נושע בזכות ההרהורים הללו " • הרבי כותב
נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו"ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב
בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב"שנים" ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב
כשמרחיבים את הצער מעבר לצורך הנשמה למעלה מרגישה עצב על כך. שביעות רצון אמיתית יהיה לה כשהילדים שנשארו מאחור הולכים בדרך התורה והמצוות מתוך שמחה
אם הם מאמינים שה' ציווה על היהודים לשמור את השבת, בוודאי הם חייבים להכיר בכך שה' גם סיפק את היכולת לבצע את זה. אפילו בן אדם רגיל לא היה נותן למישהו משימה שהוא יודע שהיא לא מעשית ובלתי אפשרית לביצוע • הרבי כותב
לאור העובדה שהעם היהודי מהווה יישות אחת, גוף אחד, וכל יהודי הוא חבר בה, אף יהודי אינו יכול לטעון שהפעולות שלו ודרך החיים שלו הם משהו פרטי וזה לא העסק של אף אחד, משום שהם כן משפיעים על כל הגוף של העם היהודי, ויש להם קשר ישיר לביטחון של ארץ ישראל ולעם היהודי אשר חי שם • הרבי כותב
ההחלטה הטובה כשלעצמה פותחת צינורות חדשים לקבלת ברכות אלוקיות נוספות וכוחות לבצע אותה ♦ הרבי כותב
כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת
לא נדרש דמיון רב כדי להכיר בכך שבתור דוגמה, אילו כל "בני נח", דהיינו אומות העולם, כל אחת בנפרד וכולן ביחד, היו שומרות על המצוות האלוקיות האלה ונאמנות להן, לא היתה שום אפשרית כלשהי, על-פי הסדר הטבעי של הדברים, שיתרחש דבר כמו שואה
את כל הקידמה חייבים לנצל למען התועלת האמיתית של העולם, ושל המין האנושי בפרט • אין סכנה גדולה יותר למין האנושי מאשר להפריד את הקידמה הטכנולוגית והמדעית מהמוסריות וההומניטריות האמיתיות, שמבוססות על סמכות אלוקית • הרבי כותב
