"היהודי שלנו, שנבלע בין הגויים, כבר זמן רב שלא שמע את שמו היהודי וזה זמן רב שלא ראה יהודי לנגד עיניו. והנה פתאום בא יהודי ומזכיר לו את אשתו היהודייה!"
סיפור מאחורי מסך הברזל ברוסיה הסובייטית
חסידים ואנשי מעשה נהגו לבדוק תפילין ומזוזות בימי חודש הרחמים והסליחות – חודש אלול • פניות רבות לרפואה וישועה שהופנו אל הרבי נענו בהנחייה לבדיקת התפילין והמזוזות • סיפור אחד מיני רבים לפניכם • סיפור לשבת
משהו נדלק בעיניו של טוני הכושי… – "האם ה'ראביי' מברך גם כאלה שאינם יהודים?" • ברצון הסכים הכושי לתנאי המוזר, ויחד עם אשתו יקבעו "רגע של שתיקה" בתחילת היום • "לא יאומן! נס!" – קרא השומר הכושי – "בני התחיל לדבר! ללכת ! לאכול ! כמו ילד נורמלי ! אנו עומדים לשלוח אותו לבית-הספר, ככל הילדים!"
פני אבי החווירו כסיד ועיניו בהו בחלל. כעבור רגע פרץ בבכי נסער, ופנה אלינו: 'כעת נסדר לאימא הלוויה רגילה ונקבור אותה בבית-הקברות הרגיל, כדי שאיש מהשכנים לא יפתח פה
פתאום נראה לעיניהם השוטר, רכוב על סוסו. הכול זזו לצדדים כדי לפנות מעבר לו ולסוסו. הביט השוטר בכולם בשחצנות והרוע ניבט מעיניו. או-אז הבחין בבעש"ט ובחבורת היהודים שהקיפה אותו. המחזה הוציאו משלוותו. בחימה שפוכה התקרב אליהם ובתנועה חדה הצליף במגלבו על ראשי החבורה. ההצלפה פגעה בכובעו של הבעש"ט. רק בנס לא פגע המגלב בפניו…
ליבו הלם בחוזקה למשמע הברכה המפורשת. לאחר שיצא מאת הרבי רץ לבשר לאשתו את הבשורה הטובה * מופת מהרבי האמצעי מחב"ד לרגל חג גאולתו י’ בכסלו
לפתע ניגש אל המלאך שוטר גס ופשוט, ודרש ממנו להציג תעודה מזהה. המלאך לא הכיר את שפתו של השוטר, ועל-כן לא הבין את דרישתו..
חיש-מהר נגזר עליהם דין מוות. הם הוצאו אל השדה מלוּוים בכיתת יורים. עוד רגע קט וכבר לא היו בין החיים. אך פתאום הגיח מקצה המחנה מפקד רם-דרג, ושאל לפשר הדבר.
בשלב זה התרוצץ הכומר לאורכו ולרוחבו של החדר הלוך ושוב, בחוסר מנוחה, עד שלבסוף גילה את הסיבה לסערת הרגשות שלו. הוא פנה לאבי בפתאומיות והתוודה בפניו: "ר’ שוחט, הנדבן בסיפור הוא אחד מאבות-אבותיי" • יהודי לעולם אינו מתנתק לחלוטין • סיפור מדהים.
