רעד חלף בגוו של הכומר ושיניו החלו נוקשות. פניו החליפו גוונים חליפות • הוא ניסה לומר משהו, אך קולו לא נשמע לו • "המלים שאמרת היו 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. אלה לא מלים יהודיות?" שאל השר • עתה החל הכומר לרעוד ממש
חקירתו של ר' מענדל מלווה בעינויים קשים. עומד הוא בתאו האפל, עוצם את עיניו ובמחשבתו הוא עומד עכשיו מול הרבי. וכך, כשעיניו עצומות 'מספר' ר' מענדל לרבי על מצבו.
’מצאתי את הכסף! הכסף נמצא!". קרא רבי זושא. ההתרגשות הייתה גדולה, אך למרבה ההפתעה הודיע כי דורש ’עמלה’ כשכר-טרחה…
במהלך שהייתנו הארוכה בבונקר במעבה האדמה, התגלעו בינינו לא-אחת ויכוחים בענייני אמונה. הוא היה נחרץ בדעותיו הכפרניות
שני המשרתים עברו מעיר לעיר, חיפשו בבתי-המדרשות ולא מצאוהו. הם הגיעו למסקנה כי כנראה מת או נרצח, וכל מאמציהם לריק.
בימים הבאים הִרבו ברוך ורעייתו לשמוע בסביבתם את המילה 'קללה'. קרובים ומכרים טענו באוזניהם כי קללה נוראה רובצת עליהם
פתאום הבחין בשמש המתבונן בו. "אה!", הניף הרבי את ידו בביטול, קורא את מחשבותיו. "כלום מבין אתה באתרוגים? הלוא האתרוג משול הוא ללב, ואיזו השגה יש לך בלבבות?"…
"במלחמה זכית למדליה על אומץ-ליבך, אולם בזכות המעשה הגדול שעשית עם גווילי התורה המחוללים זכית למתנה גדולה הרבה יותר – מתנת החיים"
פסק הרופא …
היתה זו אחת המסיבות המרגשות והנוגעות ללב ביותר שקיימו אי-פעם נשי חב"ד בניס, צרפת, בראשותה של הרבנית פינסון. היה זה כאשר הרבי דיבר בלהט רב,
