פסק הרופא …
היתה זו אחת המסיבות המרגשות והנוגעות ללב ביותר שקיימו אי-פעם נשי חב"ד בניס, צרפת, בראשותה של הרבנית פינסון. היה זה כאשר הרבי דיבר בלהט רב,
"התחננו לפניו שיוריד את המיסים, אבל הוא לא התייחס לבקשתנו", נאנחו הזקנים. "אם כך", אמר הרב, "השאירו לי את הטיפול בנידון".
"בסמיכות למושב יש מעיין, ולידו שוכן אחד המפעלים. עם סיום העבודה, בשעה חמש אחר הצהריים, יעמוד הבעל בשער המפעל וימנה את העובדים היוצאים ממנו אחד- אחד. לכשיגיע לעובד העשירי – ילך אחריו…"
לפתע השתנתה נעימת קולו של הרבי: "יהי רצון שכל שונאי ישראל יפחדו וירתעו מלהזיק ולהציק לבני ישראל, בכל מקום שהם" • ולמחרת בבוקר: "כאן שידורי-ישראל מירושלים: אמש ערך צה"ל פשיטה על נמל התעופה של ביירות. המבצע הסתיים בהצלחה. לכל חיילינו שלום".
להשתוממותם של החסידים לא היה גבול… דמיינו בעצמכם, בערב ראש השנה לפנות בוקר, כשעומדים ללכת לסליחות, מחזיק הצדיק מברדיצ’ב סל מלא "דברים טובים". היתכן? אולם הצדיק לא נתן לסובבים אותו להתפלא הרבה. "הבה ונלך יהודים!" – קרא והחבורה יצאה אל הלילה…
פתאום הבחינו באור קלוש הנוצץ מרחוק. צעדו בעקבות האור והגיעו לבקתה קטנה וחרבה. "מה רצונכם?", שאל אדם ששערו פרוע, לבוש בלויי סחבות
קולות התקיעה הגיעו לאוזני החיילים הרוסים, והללו הזעיקו בבהלה את מפקדיהם. הם הורו לבדוק מיד את מקור הקולות
בשובו נבהל לגלות כי התיבה ובה כל רכושו – נגנבו מביתו. הקים האיש קול זעקה. על סף ייאוש נזכר הסוחר העשיר בחכם היהודי..
לאחר שלא נרתע מהאזהרות ומהאיומים, עצרה הנ-ק-וו-ד, המשטרה החשאית של רוסיה את רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. חודשים רבים בילה בתאי-כלא, בחברת פושעים. הוא גם נכלא כמה פעמים בצינוק, בניסיון לשבור את רוחו.
