חינוך

מסתבר כי הכול תלוי בצורת ההסתכלות של האדם על מהלך חייו ■ ההבדל בין אי שפיות לאי של שפיות מצוייה במרבית המקרים בידיו של האדם

הכל נגזר מההסתכלות על המתרחש, יש שיעדיפו להביט על העולם מבעד למשקפיים כהות ואחרים יעדיפו משקפיים ורודות

לעולם אין לחסום מהלכים, חשוב ביותר 'לזרום' עם האדם ורגשותיו

מערכת החינוך הכללית מתדרדרת. האלימות גוברת. האמון נסדק. המורים אינם זוכים להערכת התלמידים והוריהם. רפורמות צצות חדשות לבקרים, ובכל זאת המצב לא נראה כעומד להשתפר…

אנשים רבים חווים נפילות רגשיות בחייהם כתוצאה מאירועים שונים, או מתשובות שליליות שהם מקבלים, או שסתם קמו בבוקר בלי מצב רוח – האם יש מתג שאפשר לסובב אותו ולשמור על מוראל גבוה?

מה עושים עם המילים שאין להם כיסוי במציאות? האם עדיף שלא לומר אותן בכלל? חשוב להדגיש כי כמעט תמיד המילים וההבטחות, באות מתוך רצון אמתי. אלא שהיישום במציאות מורכב וקשה הרבה יותר (מהדיבור..).

גדלתי במשפחה "קרה". משפחה שבה לא אומרים מחמאות, לא מילים טובות, וגם לא מדברים על רגשות. לאחרונה אני מרגיש שאשתי מתוסכלת מכך שאני לא מצליח להחמיא לה..

הם בוהים בבנם הזאטוט, הוזים על לימודיו הגבוהים, וכבר עסוקים בתפירת חליפה לטקס הסיום של לימודי הרפואה…