מוצב צבאי שמתמודד עם לחץ גובר והולך, התשובה היא לא לנטוש את החזית, אלא להזעיק אנשי מילואים ותגבורות ♦ כך גם במקרה שמתייצבים מול אתגר אישי ♦ הרבי כותב
הפקות על אישים מהתנ"ך, מרשימים ככל שיהיו מנקודת המבט האמנותית, לא הצליחו בהיבט המהותי של הצגת דמות אמיתית • הרבי כותב
ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר • הרבי כותב
כשחייל בשירות צבאי מקבל פקודה, הוא חייב לבצע אותה באופן מיידי . רק לאחר שביצע אותה, הוא רשאי לקחת את הזמן כדי לחקור את החשיבות הפקודה ♦ הרבי כותב
כשמרחיבים את הצער מעבר לצורך הנשמה למעלה מרגישה עצב על כך. שביעות רצון אמיתית יהיה לה כשהילדים שנשארו מאחור הולכים בדרך התורה והמצוות מתוך שמחה
"התורה מכילה 613 ציוויים שונים ונבדלים, והקב"ה מצפה מכל יהודי להרהר בהם בחיי היומיום בהתאם לנסיבות האינדיבידואליות • עם זאת, כל המעשים והחוויות הדתיות צריכים להיות מבוססים על אותה אמונה בסיסית בקדוש-ברוך הוא וחדורים בה" • אמונה פשוטה
ומוחלטת.
נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו"ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב
בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב"שנים" ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב
כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת
"במשך השנים שחלפו מאז שהפסקת פעילות זו, כאשר העסקת את מוחך בכמה מחשבות נשגבות מאוד אודות הבאת שלום ושמחה לעולם כולו, אני מסופק האם אתה יכול להצביע על אדם אחד ויחיד אשר לעת עתה נושע בזכות ההרהורים הללו " • הרבי כותב
