מיהודי נדרש חרוש ולזרוע, לעבוד ולפרנס ובתוך היום יום התובעני הזה להיות יהודי גאה וישר דרך, המוצא גם זמן לשיעור תורה במשך השבוע
בכל מקום בו שונאינו יביאו שנאה, נביא אנו אהבה, בכל מקום שהם יביאו מוות ל"ע, נביא אנו חיים, ובכל מקום בו הם יגדעו תפילה ותפילין נוסיף אנו בזה. ..
גיל-עד, נפתלי ואייל היו אלמונים עבור רובנו עד לפני שבוע, וכעת כולנו יודעים מי הם, מי הם הוריהם, ואפילו את השכנים המיוחדים שלהם אנו כבר מכירים. ואני רק שואל את עצמי בשקט, האם נדע להיות פוגרומיסטים גם בלי פוגרום?
שבת אחת, טיפס מנהל העבודה אל רום הערימה הוציא אקדח, כיוון אל ר' משה ואמר, אם לא תלך לעבוד, אני פשוט יירה בך למוות..
"כעת לא מרשים לנו ללמוד תורה ולקיים מצוות, והדבר כרוך בסכנת נפשות ממש. בעתיד, כשנצא לארצות הרווחה, כבר לא תהיינה הזדמנויות שכאלה"
אמא שלך היקרה ויתרה על הקדושה והכבוד של מערת המכפלה, כדי להיות שם עבור ילדיה כשהם זקוקים לה, כי ככה זה אצל ’יידישע מאמע’ היא מוותרת על עצמה למען ילדיה
אתה, בשביל הכמה מטבעות שתתן לו בדקת ובחנת את המכתב שלו. אני בכלל לא בדקתי את המכתב שבידו, הוא פשט יד ואני פשוט נתתי לו וזהו
היום אני עומד לעצבן הרבה אנשים, לא בכוונה, ולא כי אני נהנה מזה, אלא פשוט כי לפעמים האמת הכי פשוטה עשויה להרגיז..
כשאתה אומר לעצמך: אני רוצה אבל לא יכול כי קשה לי.. תזכור שכבר לפני 3300 שנה עמד נביא שאינו יהודי וקבע: "כרע שכב כארי". וארי'ה, הוא תמיד נשאר ארי'ה.
"אני בדרך" שתי מילים שאני מסמס, כמה פעמים ביום. איזו משמעות יש לדרך? האם היא רק אמצעי להגיע מנקודה לנקודה או שיש לדרך משמעות ותכלית?
